סיפורנו מתחיל בלונדון הרחוקה והקרירה. קשה היה לו לפספרטו (ששמו בתרגום חופשי לעברית הינו הרי, העובר בכל מקום) לפספס אותה.
הם הגיעו יחד על הטיסה, עמדו זו אחרי זה בתור לרישום בבית המלון, וקיבלו חדרים אחד למול השני.
פספרטו שהיה כבר פעמים מספר בלונדון, רצה לטייל באיזור המלון בשעות המעטות שהיו לו עד טיסת ההמשך, והיא הרי מכירה את איזור זה כאילו היה מדובר בכף ידה.
לכן כשהציעה לו להצטרף אליה לסיבוב באיזור לא יכול היה לסרב.
היה בה משהו. משהו נבוך, משהו מסתורי, אך בעיקר משהו קסום. העיניים שלה היו שחורות כגחלים אך עמוקות כאילו יכלו לספר את סיפור חייה במצמוץ אחד.
וחתיכת סיפור זה היה! באחר צהריים זה בו טיילו בעיר הקרירה, היא סיפרה לו הכל. על אביה שנפטר ממחלת הסרטן, על המחלה ממנה היא עצמה רק החלימה אך נמצאת עדיין בטיפול.
בפעם הראשונה בחייו, פספרטו דמיין עצמו חי עם אשה. דמיין איך הוא מגיע מהעבודה ומחייך אליה, דמיין איך תראה החתונה, ואף דמיין בבעתה מה יהיה גורל ילדיהם, האם גם הם יחלו במחלה נוראית זו?
ילדים? פספרטו שלנו הרי לא אוהב ילדים. ובכל זאת אישה זו הצליחה בכמה שעות לגרום לו לחשוב על ילדים.
ג'וליה היה שמה. והוריה לא יכלו לבחור שם יותר מתאים. ג'וליה היתה יפהפפיה. נסיכה מהאגדות, אך אם זאת כבויה וקמלה כמו ורד המתחנן לטיפת מים אחת קטנה. ולמרות שג'וליה שלנו עייפת קרבות היתה, פספרטו יכל לראות הכל בעיניה. הוא ראה את הפרח שהיא והתאהב בה בו ביום.
סיפור חיים שלם הוא שמע ממנה. על חברים בוגדניים, מחלות, בעיות משפחה, תקוות, חלומות. הכל היא סיפרה לו. והוא רק השתוקק לשמוע עוד ועוד.
שעתם הגיעה והם נאלצו להפרד ולהלך איש לדרכו. הם החליפו טלפונים, ושלחו בקשות חברות בפייסבוק וכך יכלו להשאר בקשר.
בשובו לארץ פספרטו יצר איתה קשר, והם התכתבו שעות. היא המשיכה לפרוס בפניו את סיפור חייה, והוא התאהב יותר ויותר. הוא ידע שהיא האחת! לעולם לא רצה בחורה יותר!
נסיעה נוספת היתה מתוכננת לו, לפספרטו. ולכן קבעו הם להפגש לכשיחזור.
במהלך נסיעה זו, מכר משותף פגש את פספרטו. כיד הגורל מכר זה סיפר לו על ג'וליה, ואף הציע לשדך ביניהם, ספרטו הרי הסתיר את העובדה כי הוא מאוהב בג'וליה שלנו. והמכר מצידו בטוח היה שמדובר בזיווג אלוהי. פספרטו הסכים וחיכה לתשובה של אותו מכר.
סיפורנו ממשיך ימים אחדים מאוחר יותר, לכאשר פספרטו חזר בשנית לארץ, כי אם אז ניסה פספרטו לממש את הפגישה עם ג'וליה אך נתקל בסירוב. ג'וליה טענה תחילה כי זהו לא זמן טוב, ולאחר בקשה של פספרטו הודתה כי אינה מעוניינת בכל מקרה. סטירה מטאפורית זו אותה חטף פספרטו הידהדה בראשו זמן רב. אפשר שעד יומנו אנו.
בפני פספרטו ניצבו אתה צמד אפשרויות: לשקוע בדכאון בעבור שברון הלב, או למנף את כאב זה על מנת לפרוח ולצמוח. גיבורנו בחר באפשרות השניה.
הוא חשב וחשב, והגיע למספר מסקנות אשר שינו והפכו את חייו במאה ושמונים מעלות. פספרטו שלנו אינו עוד אותו אדם. על שינוי זה אספר בפרק הבא...
